יד שנייה לא עובדת בזכות מודעות, אלא בזכות תשתיות.

כשהגעתי לדנמרק לפני 6 שנים כסטודנטית, משהו לא הסתדר לי. הסטודנטים סביבי, שחיו מתקציב יפה אבל מוגבל, יכלו להרשות לעצמם מנורות של לואיס פולסן, מעילים של Rains, פריטים של Mads Nørgaard ותיקים של Acne Studios. תשמעו, בדנמרק אין פריימרק, כמעט ואין רשתות זולות, ובכל זאת אף אחד לא הגיע ערום לכיתה. איך זה קרה?

התשובה הגיעה בקיץ. הגעתי לכאן בשיא המגפה, חודשים ארוכים שבהם חללים סגורים עמדו שוממים והקור השאיר את הרחובות ריקים. הכלכלה המעגלית של קופנהגן – תרבות שלמה שדורשת מישוש של בדים, חיכוך ברחוב וקירבה אנושית – המתינה בסבלנות לעונה החמה. ואז השמש התקרבה לקופנהגן, המרחבים הפתוחים התמלאו, ובפעם הראשונה, אחרי כמעט שנה בקופנהגן, נתקלתי בשוק יד שנייה מקומי.

לא ידעתי את נפשי. מותגים סקנדינביים איכותיים, שכבר למדתי להסתכל עליהם בשנה החולפת רק מתוך חלונות ראווה, נמכרים פתאום במחירים מצחיקים וזמינים למיקוח. במדינה שבה עיצוב הוא חלק מהזהות הלאומית, חפצים נתפסים כדברים שכדאי לתקן, להעביר הלאה ולחיות איתם שנים. הכלכלה המעגלית הזו מנגישה איכות סקנדינבית גבוהה גם למי שחי על תקציב סטודנטיאלי מוגבל. קניית מוצרים יד שנייה בדנמרק היא הגיון מקומי שמאפשר לכולם להתלבש ולעצב את הבית ברמה הגבוהה ביותר.

בישראל, כמעט כל מגזר יודע לזהות ביד שנייה משהו שהוא כבר מאמין בו. בשמאל ידברו על קיימות, מיחזור וקהילתיות. בחברה הערבית אפשר לזהות מסורת חזקה של העברה בין קרובים, תיקון, ושימוש חוזר. בציבור הדתי והחרדי ידברו על גמילות חסדים ובל תשחית. בימין הכלכלי והלאומי ידברו על חסכנות, עצמאות, פחות תלות בייבוא וכלכלה מקומית.

וזה בדיוק העניין: כולם כבר מבינים את הערך. כל מחנה מחזיק בשפה מוסרית אחרת לאותו רעיון בסיסי. הבעיה היא לא שאין לנו ערכים. יש לנו יותר מדי ערכים.

אבל ערכים לא הופכים בקלות ליומיום. בישראל תרבות היד השנייה עדיין מקרטעת בין קבוצות וואטסאפ, ערימות פוליאסטר שכבשו כל ספסל טוב, ויוזמות שתלויות בנשים טובות שמחזיקות קהילה על הגב שלהן בחינם.

נכון לדנים יש מודעות סביבתית עמוקה. אבל, ככה אני טוענת, הערכים האלה מצליחים לשגשג ביומיום הדני ולחלחל למודעות הציברוית, בזכות זה שהם נשענים על תשתית שהופכת אותם להתנהגות צרכנית פשוטה, חכמה ומשתלמת.

הפער העצום הזה בין הרצון הישראלי למציאות הדנית נובע ישירות מהיעדרם של תנאים תשתיתיים בסיסיים שאנחנו חייבים ליישם גם אצלנו: