Election Day: Israel’s Billion-Shekel Holiday vs. Denmark’s Ordinary Tuesday

בבחירות של 2021 עוד חיינו בארץ.

התאריך נפל בדיוק על יום ההולדת של נדב, והחלטנו להפוך את יום השבתון הלאומי למסיבה. הדירה התל־אביבית הקטנה שלנו הפכה לתחנת רכבת של אנשים אהובים שהגיעו לאורך היום. זה היה אחד הימים השמחים בחיי. אולי גם משום שמעולם לא הייתה לי חתונה, ופתאום קיבלתי יום שבו לכל מי שאני אוהבת לא היה תירוץ לא להגיע.

כמה זה עולה

רק היום אני מבינה כמה המסיבה הזאת עלתה ביוקר.

היום שגדלנו לראות בו חגיגה דמוקרטית הוא גם אחד האירועים הכלכליים היקרים ביותר שהמדינה מארגנת לעצמה.

מערכת בחירות לכנסת בישראל מוערכת בעלות של כ־2.5 עד 3 מיליארד שקלים. החלק היקר ביותר הוא יום השבתון עצמו, שמוביל לאובדן ייצור ופדיון בהיקף של כ־1.5 מיליארד שקלים. לכך מצטרפות עלויות לוגיסטיות של ועדת הבחירות ומימון ציבורי למפלגות.

אתמול בדנמרק

אתמול התקיימו בחירות בדנמרק.

זה היה יום רגיל לגמרי. אדם ריי הלך לגן כרגיל ואנחנו יצאנו כל אחד לעיסוקיו. הרחוב נראה כמעט אדיש, עם אותם פלקטים של מועמדי המפלגות שליוו את העיר בשבועות האחרונים.

«היום הבחירות» חברה העירה את תשומת ליבי.

זה לא שבוע הבא? שאלתי, ופתאום הבנתי שאנחנו כבר ביום שלישי של השבוע הבא. החדשות מישראל משכו שוב את תשומת ליבי למציאות שהגוף שלי כבר לא חי בה אבל הלב עדיין כן. רק בערב פתחתי גם את החדשות המקומיות, ששינו את צבעי האתר ונראו חגיגיות למדי בניגוד גמור לרחובות העיר. שלחתי לחברה הודעה. הצבעת כבר?

כבר הצבעתי שבוע שעבר, היא ענתה. עכשיו אנחנו אצל המשפחה וצופים בתוצאות יחד.

Hygge ו־Valgflæsk

בערב יום הבחירות הדנים מתכנסים בבתים. Hygge, צפייה משותפת בחדשות, ו־Valgflæsk, «בשר בחירות» – פרוסות חזיר מטוגנות עם תפוחי אדמה ורוטב פטרוזיליה. מעין מנת הומור כדי לצחוק על ההבטחות של הפוליטיקאים. הביטוי עצמו נולד עוד במאה ה־19, כשמועמדים נהגו להאכיל בוחרים כדי לזכות בקולם.

ניהול הבחירות באחת המדינות הדמוקרטיות בעולם, שבה שיעור ההצבעה מגיע ל־80–85 אחוזים, נאמד בכ־120 מיליון קרונות בלבד – כ־60 מיליון שקלים. נתון שלפי עיתונאים מקומיים נחשב גבוה מדי.

בדנמרק ניתן להצביע במשך שבוע לפני יום הבחירות הרשמי. מי שעובד יכול לבקש שעה או שעתיים חופש, אבל אין שבתון לאומי.

דרמה מול שגרה

בישראל, לעומת זאת, יום הבחירות מתפקד כיום חג חברתי, עם מנגלים ומפגשים חברתיים המוניים. הוא מוציא את החיים ממסלולם ומרכז סביבו אנרגיה ציבורית, רגשית וכלכלית. לאירועים כאלה יש מאפיין ברור. הם אינם השגרה אלא יציאה ממנה. הצורך בדרמה הגדולה נובע מכך שהערכים שאנו חוגגים זקוקים לאישור. אנחנו חוגגים אותם בדרמתיות דווקא מפני שהם אינם מובנים מאליהם.

בדנמרק, לעומת זאת, הבחירות נטמעות בתוך השגרה כהרגל אזרחי. כמו ללכת לסופר או להזמין הפוך גדול על שיבולת. למי שמגיע ממקום שבו יציבות פוליטית אינה מובנת מאליה, השלווה הזו יכולה לעיתים להיראות כמו עיוורון מסוים לשבריריות של החופש.

במדינה שבה ממילא נהוג להתכנס בערב סביב שולחן האוכל, ערב הבחירות נראה כמו עוד ארוחה משפחתית, רק מעט חגיגית יותר. הטקסיות הרכה הזו מאפשרת להחזיק את הדמוקרטיה בו־זמנית כהרגל וכאירוע. כמצב טבעי של החיים, אך גם כמשהו שיש לעצור לרגע ולהכיר בייחודו.

עדיין חושבת על תל אביב

ואני עדיין חושבת על המסיבה ההיא בתל אביב.

מה היינו יכולים לעשות בישראל עם הכסף הזה, במקום לחגוג יום הולדת לנדב?