פסטלאון ובחירה חופשית

באחד מאותם איסופים שגרתיים מהגן בשנה שעברה, הגננת דיווחה לי בחיוך על שעת היקיצה של אדם ריי מהשנ"צ, והוסיפה ״מחרתיים מי שרוצה יכול להגיע מחופש. רק אם אתם רוצים".

קטלגתי את זה כהערת שוליים זניחה. "רשות". שווה ערך ל"מי שרוצה יכול להביא דובי".

וכך יצא שביום ה"פסטלאון" (Fastelavn), הפורים של דנמרק, שלחנו את אדם ריי לגן כשהוא לבוש במכנסיים וחולצה.

כמובן, יש לנו מזכרת מהיום הזה, שחלילה לא נשכח את הפדיחה. תמונה הקבוצתית שבה הגן כולו נראה כמו סט של סרט הוליוודי, ואדם ריי יושב על ברכי הגננת לבוש בסט דלתא שסבתא שלחה מישראל.

בדנמרק, "בחירה חופשית" היא מושג מתעתע.

מצד אחד, החברה הדנית היא סופר שוויונית ואנטי-סמכותנית. מצד שני, היא חברה קולקטיבית שדורשת קונפורמיות.

כשדמות סמכות דנית – גננת, רופאה או מורה – אומרת שמשהו הוא "לגמרי לבחירתכם", היא בעצם מתכוונת:

"כדאי לכם מאוד לעשות את זה, ואנחנו מצפים שתעשו את זה, אבל אנחנו מנומסים מכדי לתת פקודות".

החיים הרחק מהבית דורשים יותר מלמידת שפה. הם דורשים לפתח קשב למה שלא נאמר, ולזהות את הפילטרים התרבותיים שארזנו איתנו במזוודה.

אנחנו לעולם לא מפרשים את המציאות כפי שהיא - אלא כפי שאנחנו.